<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שביעי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
כתב הר' שלמה אסור מועט שנבלע בכלי, אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן איסור מעט זה טעם בהיתר שנשתמש בו כקדירה וכחבית וכיוצא בהם, הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה ואעפ"י שהוא בן יומו, לפי שאי איפשר לבוא לידי נותן טעם, אבל אם כלי (שנשתמש) [שמשתמשין] בו בדבר מועט הוא כקערה וכיוצא בו, אסור להשתמש בו [לכתחלה], לפי שכבר התבאר שאין מבטלין אסור לכתחלה, ואפילו אסור מועט ואפילו איסור בלוע.
<h2>דף סה:</h2>
נותן טעם לפגם שאמרנו שמותר אעפ"י שנותן הטעם הוא דבר משובח בעצמו, אם פוגם תערובתו מותר, לפיכך חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין רותחין מותר מפני שטעמו פוגם הגריסין.
<h2>דף סז.</h2>
נותן טעם לפגם שאמרנו מותר אעפ"י שאינו פוגם אם לא יעזרהו דבר אחר כגון רבוי מלח או תבלין, הואיל ופוגם מותר. יש מן הגדולים שכתב נותן טעם שאמרו שמותר אעפ"י שפגימתו מועטת, וכן דעת הר"ש, והראב"ד כתב אינו מותר עד שיפגום לגמרי שלא יהיה ראוי לאכילה, והראשון עיקר, וכן פסק הר' שלמה, וזה לשונו פגם זה שאמרנו לא שיפגום לגמרי עד שאדם קץ באכילתו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו. קדירה שאינה בת יומה אינה פוגמת התבשיל ועולה היא אפילו לפני מלכים, ואפילו כן לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה, ויראה לי והוא שרבה היתר על האיסור, אבל בזמן שהאיסור וההיתר שוין אינו מותר עד שיפגום לגמרי, שכל שאין היתר רבה עליו הרי הוא כאלו הוא בעינו, וכל איסור שהוא בעינו לא התירתו תורה עד שלא יהא ראוי לגר, מעתה קדירה שאינה בת יומה שאין בפגימתה עד לגר, מפני מה מותר, והלא בכל הקדירה משערין, יראה לי שהטעם בזה מפני שאין כאן ממשו של איסור אלא טעמו בלבד, וכל שטעמו ולא ממשו בלבד מעורב אם נותן טעם לפגם קצת מותר, אבל צירו של אסור וכל שכן כשנתערבו בו גופו של איסור אינו מותר לו עד שירבה ההיתר על האיסור, או שיהא פוגם לגמרי אפילו לגר, ועוד חומר הוא שהחמירו לשער בכל הקדירה בודאי אינה פולטת כמדת כלה לפי שאין פליטתה ממלאת את הכלי, ואם טעמו אומן גוי ואינו נותן טעם מותר, ואימתי החמירו לשער בכלה, בזמן שטעמו לשבח, חוששין שמא [יש] בתבשיל נתינת טעם האיסור, אבל בזמן שהיא נותנת טעם לפגם הרי הוא כאלו טעמנוהו ואין בו טעם האיסור ומותר, ע"כ.
<h2>דף סז:</h2>
אסור שנתערב תוך היתר ופגמו מותר, שכל נותן טעם לפגם מותר, כך למדנו מפי השמועה לא תאכלו כל נבלה לגר, הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה.
<h2>דף סח:</h2>
כתב הר' שלמה הדברים המאוסים שנפש האדם קצה בהם כזבובים והנמלים והיתושים וכיוצא בהם שכל אדם בודל מהם למיאוסן, אפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופם בתוך התבשיל אם ההיתר רבה עליהם מותר, ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן, ע"כ.
<h2>דף סט.</h2>
עכבר שנפל לשכר או לחומץ משערין אותו בששים, שאנו חוששין שמא טעמו בשכר ובחומץ משביח, אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש מותר ואפילו נותן טעם, מפני שטעמו פוגם, שכל אלו צריכין להיותן מבושמין וזה מסריחן ומפסיד טעמן, לר"ם. יש מי שכתב עכבר שנמצא בחומץ אם שלם מותר אם נחתך לחתיכות אסור, ויש מי שאמר אם נמרט שערו אוסר ואם לא נמרט אינו אוסר, ומדברי הר"ם נראה בין נמצא שלם או בשערו אוסר, וזה נראה לנו עקר. יש מי שכתב יין וכל דבר שיש לו חדוד דינו כשכר ואם נמצא בו עכבר או אחד מן השרצים אוסרו, ופסק הר"ם עקר. יראה לי כדרך שאמרו בעכבר כן הדין לכל השרצים שאם נפלו ליין או לשמן אינן אוסרין, וזהו שאמרו נותן טעם בשרצים מותר, ולא מצאנו להם איסור אלא בשכר ובחומץ, אבל בשאר המשקין מותר, ונראה שכן הוא דעת הר"ם.
<h2>דף עה:</h2>
קדירה של גוים שנודע שבשלו בה באותו יום ובשל בה ישראל דבר שלא מאותו המין מטעימין לנכרי, אם אמר שיש בו טעם האיסור אסור ואם לאו מותר, ואם בשלו בה מאותו המין או היה במקום שאין בו גוי שיטעום התבשיל שעורו בששים. יש מי שכתב צריך ששים בכל הקדירה שבכל הקדירה משערין כדרך שאמרו בכחל, ויש מי שכתב משערין לפי הפליטה באומד יפה, ואינו דומה לכחל, שכחל הוא כאלו חתיכת איסור כל זמן שלא עשו בו מה שראוי לעשות כמו שביארנו, לפיכך משערין בכלו, והר' יוסף אבן פלט כתב שכף חולבת שנתנו אותה לתוך קדירה של בשר או קדירה שבשלו בה בשר ואחר כך חלב או חלב ואחר כך בשר הואיל וחוזרת להכשרה על ידי הגעלה משערין באומד יפה כפי הפליטה, אבל קדירה של חרס שאינה חוזרת להכשרה הרי היא כלה כחתיכת איסור ומשערין בכלה, וכן דעת הראב"ד, הר' שלמה פסק כדעת הראשון שמשערין בכלה, והרב בעל העיטור פסק כמו שפסק הר' יוסף אבן פלט, וכך שמעתי מרבותי שכן נתפשט המנהג בארץ הזאת, ושמעתי מאחד מחכמי לוניל שכן היו נוהגין שם בעיר לוניל. ויש מי שאמר שאפילו בכלי חרס משערין אותה באומד יפה אם יש בו ששים כשיעור הפליטה, וטוב להחמיר. וכאשר בדקתי במה שביאר הר"ם בענין כחל אשר מזה דקדקו והוציאו איסור בכף חולבת לשער בכלה, ראיתי כי מה שנאמר בענין הכחל הוא שהקלו בו במה שאמרו שמשערין בגוף הכחל לא במה שיצא ממנו, שהיה לנו לומר הואיל והכחל הוא כחתיכת בשר בחלב שנשער בכל שעור הכחל כשהיה בעת שנפל לקדירה, ועל זה אמרו שאין משערין אלא במה שהוא עכשו, ואין משערין מה שיצא ממנו באותו שעור, וזה לשון הר"ם אין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בעת שנפל, ולפי ביאור זה אין ללמוד ממנו אסור לכף חולבת ולא לקדירה.
<h2>דף עו.</h2>
קדירה שאינה בת יומה אעפ"י שמה שפולטת היא נותנת טעם לפגם אסור לבשל בה לכתחלה, גזירה משום קדירה בת יומה, ואם בשל בה מותר. יש מי שאמר שמותר לבשל בקדירה מאותו מין האחר, שאם היתה הקדירה חולבת ובשולו בה בשר מותר לבשל בה בשר אחר כך, שמין הראשון בטל הוא, ויש מי שאמר שהיא אסורה עולמית, אין יכול לבשל בה מין ראשון אפילו למחר גזירה משום בת יומה, וממין שני אינו יכול לבשל שהמין הראשון במקומו עומד, ואם היא קדירה של מתכת צריכה הגעלה. והרב בעל העיטור כתב קדירה הבלועה מגוף האיסור כגון קדירה של גוים או בלועה מחלב ודם או קדירה חולבת שבשלו בה בו ביום בשר, אם בשל בה אחר כך היתר, אעפ"י שהקדירה אינה בת יומה אסורה גזירה משום בת יומה כדרך שגזרו בגיעולי גוים, אבל דבר שאין גוף האיסור בלוע בתוכה כגון כף חולבת וזולתה שאינה בת יומה שאין בה איסור אלא גזירה מדרבנן, אין גוזרין בו משום גזירה בת יומה, נראה דעת הרב שמותר לבשל בה מהמין הראשון למחר, והדעת השני נראה לנו עיקר. [מצאתי בס"א דין דהא דאמ' נותן טעם לפגם מותר, ה"מ במה שכבר נתבשל לתוך הכלי ההוא שאין לאסרו בדיעבד, אבל הקדירה והכף אסורה שאין לבשל בהן לכתחלה יותר, ואם עבר ובשל מותר כיון דנותן טעם לפגם].
